אנחנו לא רוצים צבא שהוא א-פוליטי; במקום זאת אנו רוצים צבא שנמנע מפלגתיות, אישורים מוסדיים והשפעה אלקטורלית. הנושאים האלה צריכים להישאר מחוץ לתחום, אבל פוליטיקה היא קריטית מכדי שהצבא יתעלם לחלוטין.
במינכן בסוף השבוע הזה, ממשל טראמפ ביצע שינוי מבורך באחד הקרשים המרכזיים בסדר היום המוצהר של מדיניות החוץ של הנשיא - נאט'ו.
הנשיא אובמה שוקל להתחייב כי ארה'ב לעולם לא תהיה הראשונה להשתמש בנשק גרעיני בלחימה. מייקל או'הנלון טוען שאובמה צודק.
מייקל או'הנלון והגנרל דיוויד פטראוס משבחים את צבא ארה'ב כטוב בעולם, אבל מודים ש-15 שנות מלחמה וחמש שנים של קיצוצים בתקציב וחוסר תפקוד בוושינגטון עשו את שלהם.
מכיוון שלארצות הברית ודרום קוריאה יש, כפי שמייקל או'הנלון ניסה להדגים במקום אחר, דומיננטיות צבאית קונבנציונלית גורפת כזו על צפון קוריאה, לא תהיה סיבה קטנה לחשוב שיהיה צורך בשימוש גרעיני ראשון.
עם המתיחות בין רוסיה למערב בשיא של כל הזמנים, הרפורמות הצבאיות הרוסיות לקחו כיוון חדש במה שנראה כהכנה למלחמה בקנה מידה גדול. בהקשר זה, כעת יותר…
כשהסיכוי לסילוק מתנשא באופק, פיטר וו. סינגר טוען שהמבוי הסתום התקציבי הנוכחי יאלץ את הקונגרס והפנטגון לעשות בחירות כואבות. זינגר טוען שאמנם הקיצוצים האלה כואבים מבחינה פוליטית, אבל אפשר לנהל אותם בצורה כזו שהם לא צריכים להיות יקרים מבחינה אסטרטגית.
כריס מסרול מסתכל בשניים מהספרים האחרונים על האופן שבו חדשנות טכנולוגית מהירה משנה את אופי הלוחמה, ומעריך כיצד השינויים עשויים להשפיע על המרד והנגד בעתיד.
מדוע נדמה שהמדינה התעשייתית המתקדמת ביותר, בעלת גישה חסרת תקדים למקורות עצומים של מודיעין ומידע עולמי, לעתים קרובות כל כך טועה בחישוב המציאות והסיכונים של...
כרך זה, מאת אסטרטגים ומומחי אבטחה מובילים, קובע סטנדרטים חדשים על ידי הגדרת התפיסה החדשה של אבטחה שיתופית, זיהוי המגמות המניעות אותו, מתווה את ההשלכות על פעולת מדיניות מעשית והכרה ב-p
אנחנו בראשית ימי הבינה המלאכותית. אנחנו עדיין לא יכולים להתחיל לחזות לאן זה הולך ומה זה עשוי לאפשר בעוד עשר או עשרים או שלושים שנה. אבל אנחנו יכולים לעבוד קשה יותר כדי להבין מה זה בעצם - וגם לחשוב טוב על איך לשים גבולות אתיים על הפיתוח העתידי והשימוש בו. העתיד
משבר ההילוך האטי בין איראן לארה'ב התגבר השבוע עם הכרזתה של טהראן כי בקרוב היא תתנגד להגבלות שנקבעו בהסכם הגרעין מ-2015 על מצבור האורניום המועשר הנמוך שלה.
האנליסטים בסוכנות הביון המרכזית ב-1967 חזו מבעוד מועד את תוצאות מלחמת יוני והעניקו לנשיא לינדון ג'ונסון ביטחון שישראל לעולם לא הייתה בסכנה. זה היה ניצחון אנליטי.
הנשיא ביידן גינה את החלטת טראמפ לצאת מאמנת השמיים הפתוחים, וממשלו עשוי לרצות להצטרף שוב להסכם. עם רצון פוליטי, יש סיכוי להציל אותו.
כן, בגלל הדינמיקה הפנימית של ממשל טראמפ, לקח יותר מדי זמן לשר ההגנה ג'ים מאטיס לבנות את צוות עמיתיו האזרחיים, אבל זה לא אומר שהצוות המשותף הצבאי או הפיקודים הלוחמים של היום מתרוצצים איכשהו על המנהיגות האזרחית שלהם.
הנשיא צודק: התמודדות עם קיצוניות אלימה או CVE בארצות הברית אכן זקוקה לשיפור. עם זאת, מיקוד זה אך ורק בקיצוניות אסלאמית, כפי שעל פי הדיווחים הוא מתכנן לעשות, אינו מהווה כזה.
נשיא אינדונזיה, ג'וקו ווידודו, שנבחר במקור כרפורמר כשנבחר, ניהל תקופה של רגרסיה דמוקרטית ואי-ליברליזם גובר.
כיצד יכולים קובעי מדיניות לקבוע אילו שחקנים חמושים שאינם מדינות הם שותפים קיימא לייצוב? איך ארצות הברית צריכה לעבוד איתם?
בספטמבר 2014, הנשיא אובמה התחייב לבנות אופוזיציה סורית מתונה, המסוגלת להתמודד עם משטר אסד וקבוצות קיצוניות סוניות כמו דאעש. שבועות לאחר מכן, הקונגרס העביר הצעות חוק שהקציבו 500 מיליון דולר למשימה זו. אמנם התוכניות של ממשל אובמה עדיין לא לגמרי ברורות, אבל נראה שוושינגטון סוף סוף אימצה אסטרטגיה לבניית צבא אופוזיציה סוריה. במאמר ניתוח זה מסביר קנת פולק כיצד יש ליישם מדיניות כזו ומדוע היא הגיונית עבור ארצות הברית.