לקראת מונדיאל 2018, קארים פודה ומריהמה סו דנים כיצד כדורגל עזר לטפח אחדות ולקדם התקדמות חברתית בכמה מדינות אפריקאיות.
כחלק מהפיצ'ר השנתי 'עשרת דברים לזרוק' של הוושינגטון פוסט, שאדי חמיד טוען שהגיע הזמן לפרוש את המונח 'מוסלמים מתונים'. תיוג המוסלמים כ'מתונים', כותב חמיד, שימש כדי להצדיק החלטות מדיניות חוץ גרועות, וממחיש אי הבנה של החברות אותן אנו פועלים לשנות.
במחקר חדש ומקיף שערכתי עבור הפרלמנט האירופי שכותרתו מצרים יציבה לאזור יציב: אתגרים וסיכויים כלכליים וסיכויים, אני בוחן כמה מהמניעים הסוציו-כלכליים, הפוליטיים, הביטחוניים והסביבתיים העיקריים של חוסר היציבות במצרים חמשת העשורים הבאים.
העם המצרי בדרך כלל לא מודע לאלימות המתרחשת באופן קבוע בסיני, כותב ד'ר HA הלייר. המדינה והתקשורת החלשות ביותר באזור זה, ולכן מאמצי הסיכול של מצרים בסיני ידרשו יותר שקיפות כדי למנוע מהכאוס להתפשט למצרים אחרים.
לאחרונה הוגשה נגדו למנחה התוכנית המצרי, באסם יוסף, תלונה בגין 'העלבת' הנשיא מוחמד מורסי בתוכניתו. ח.א. הלייר כותב כי התגובה לתוכנית מדגישה שני נושאים מרכזיים למצרים שלאחר המהפכה: חופש הביטוי והתגובה של החברה המצרית כלפי ניצול לרעה של הדת למטרת רווח עדתי ופוליטי.
הוצאת המצרים להורג של המדינה האסלאמית בלוב נשאה מסר אפוקליפטי לכל הנוצרים. וויל מקנטס מסביר מדוע על ארצות הברית להקדיש תשומת לב רבה יותר לנבואות קץ הימים של דאעש.
שאדי חמיד עוקב אחר התפתחותן של מפלגות פוליטיות איסלאמיסטיות לפני ובעקבות האביב הערבי, ומנתח כיצד משטרים אוטוריטריים, איסלאמיסטים, חילונים ואחרים במצרים, ירדן, לוב ותוניסיה נאבקו כדי לשלוט.
מחוץ להתמקדות התקשורת בכמה מנהיגים סלפים נבחרים, סלפים מהשורה הראשונה של מצרים מתריסים לרוב מול הפלטפורמות הרשמיות של מנהיגיהם הפוליטיים והדתיים. במאמר החדש שלה, A Ripple Beneath the Surface: Trends in Salafi Political Thought, קנט דייוויס-פקארד חושפת התפתחות במחשבה הסלפית לאחר שהמפלגה הפוליטית הבולטת ביותר שלהם, נור, תמכה בהדחת הממשלה הנתמכת על ידי האחים המוסלמים במצרים.
אן קמאו דנה במספר העולה של שביתות עובדים שממשיכות לשתק את אפריקה, וטוענת שרפורמות בשוקי העבודה, תיקון שכר המינימום ומשא ומתן הוגן הכולל איגודי עובדים יובילו הרבה לצמצום השביתות.
פעולות של מיעוט לא צריכות לייצג קהילה שלמה, בין אם היא מוסלמית או נוצרית קופטית, טוען ח.א. הלייר. במקום להתנצל על מעשיהם של כמה אנשים, אומר הלייר, יש לשבח את הקהילות הללו על גינוי תוכן מעליב ואלימות.
ג'וואד סאלחי-איספהאני מנתח את סוגי אי השוויון השונים במצרים שהובילו למרידות האביב הערבי.
הקומיקאי המצרי באסם יוסף, חזר לשידור לאחרונה לאחר הפסקה של ארבעה חודשים. בעוד שיוסף הותקף בעבר בשל ביקורתו על האחים המוסלמים ומורסי, כעת הוא זוכה לביקורת על העלבת הצבא. ח.א. הלייר דן בתפקידו של יוסף כמראה כנה למצב העניינים של החברה המצרית ולקהל 'השולי, האמצעי, האמצעי' של יוסף.
מאז ההתקוממות נגד הנשיא חוסני מובארק ב-2011, חצי האי סיני - מה שהיה אזור חיץ בין מצרים וישראל - הפך ליותר ויותר חסר חוק ולא יציב, ואיים על שתי המדינות. זאק גולד טוען שישראל, מצרים וחמאס צריכים לעבוד יחד כדי להבטיח את סיני בשיתוף פעולה לא סביר של אינטרסים הדדיים.
שאדי חמיד שוקל כיצד ומדוע האיסלאם, תפקיד השריעה וה'כמיהה' לח'ליפות משפיעים על התמיכה בדאעש (הידוע גם כמדינה האסלאמית או דאעש). לטענתו, האסלאם ייחודי ביחסו לפוליטיקה עם השלכות חשובות להבנת המזרח התיכון.
בתקופה שבה נראה שהמהפכות בתוניסיה ובמצרים מכוונות לכיוון הלא נכון, רות האנאו סנטיני מזהירה את ממשלות אירופה שלא לספוג את עצמן בדאגותיהן ממוקדות האירו.
במקום למהר להיכנס לאמנה עכשיו ולהתמודד עם השלכותיה מאוחר יותר, אתיופיה, מצרים וסודאן צריכות לשלב כתפיים כדי לעצב מסגרת משפטית שתקדם את האינטרס המשותף שלהן לטווח ארוך.
השאלה השלישית ששאלנו את המומחים שלנו, והמוקד של פוסט זה, היא: מה הסיכוי לפיצול משמעותי בתוך האחים המוסלמים המצריים עד סוף 2020?
ח.א. הלייר דן במצרים ובדת עם אקמלדין איהסנוגלו מטורקיה, המזכיר הכללי הראשון שנבחר בהצבעה על ידי ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי (OIC), הגוף הבינלאומי השני בגודלו אחרי האו'ם.
עומר אשור כותב על חייו של עומר סולימאן, לשעבר ראש מנגנון הביון הכללי המצרי, סגנו של חוסני מובארק רגע לפני הדחתו, ומועמד לשעבר לנשיאות. אשור מסכם שסלימאן היה 'שחקן פעיל עד הסוף'; סולימאן מת בקליבלנד, אוהיו ב-19 ביולי.
סרט ששודר בדאעש על מותו של הטייס הירדני שהופל מואד אל-קססבה ביקש לתקוע טריז בין האליטה השלטת בירדן (במיוחד המלך עבדאללה) לבין אנשיה. סולטן ברקאת ואנדרו לבר טוענים שהקואליציה האזורית נגד דאעש סיפקה פורניר של השתתפות ערבית בקמפיין בראשות ארה'ב, אבל ממשלות ערביות עשו מעט כדי להביא את הציבור שלהן איתם.