ביהאר, המדינה ההודית שבה זכה בודהה להארה, ממנה צמחו האימפריות הגדולות ביותר של הציוויליזציה, ואשר ראתה את אוניברסיטת המגורים הראשונה בעולם, נתנה אתמול מכה חריפה ל-BJP השולט. ההפסד בבחירות במדינת הלב הגיע לאחר תקופה של ויכוחים אינטנסיביים על הסובלנות והזהות הלאומית של הודו. התקפות על מיעוטים ורציונליסטים, בשילוב עם רטוריקה קומונליסטית ומדיניות מבוססת דת החמירו את 'מלחמות התרבות' הארוכות והרותחות של הודו.
בעוד שהודו אינה חדשה במתחים קהילתיים, אלה לא הצליחו להירשם לחלק גדול מהציבור המערבי, אשר שמר על רושם שנצבע בערכים של סובלנות, פלורליזם ואי אלימות. תמונה זו הייתה בחלקה מורשת של האידיאלים של תנועת העצמאות שהשמיע גנדי, ושל מדיניות החוץ של נהרו. ה'גילוי' של הרוחניות ההודית של המערב בשנות ה-60 והחשיפה למסורות פילוסופיות ויוגיות הדגישו תפיסה זו. במשך עשרות שנים, מערבי ממוצע חשב על הודו כ'עניה אבל טובה', בניגוד לדעות השליליות יותר שהיו על סין, פקיסטן, המזרח התיכון, רוסיה ואחרות. אלימות, כמו האלימות האנטי-סיקית ב-1984, לא חלחלה לתודעת הזרם המרכזי.
עלייתה העולמית של הודו, לעומת זאת, הביאה איתה יותר זרקור. כאשר המהומות בגוג'אראט התרחשו ב-2003, רבים מהמערב ראו לראשונה שגם להודו יש חלק מהקיצוניים.
בחלק מהאזורים הלא-מערביים של העולם, תדמיתה של הודו אטית יותר להשתנות. במזרח התיכון למשל - אזור שבו צפוי שהמתחים ההינדיים-מוסלמים יפגעו בתדמיתה של הודו ברובם - ההתרשמות נשארו כמעט זהים מאז ימי התנועה הבלתי מזדהים. עם זאת, גם זה עשוי כעת להתחיל להשתנות. למרבה האירוניה, מה שמודי היה הכי טוב בו - הפניית תשומת הלב לכוכב של הודו על הבמה העולמית - הוביל לסיקור גדול יותר של כל ממדי המדינה. נכתבים מאמרים המדגישים את הלינץ' במוסלמים, מחוץ לדיווח הרגיל של קשמיר.
עם זאת, למודי עדיין יש חדר חיץ. הסיבה לכך היא שרוב האנשים במזרח התיכון ובמקומות אחרים בדרום הגלובלי עדיין שופטים את הודו בעיקר דרך הפריזמה של ענייני חוץ. מלבד קשמיר ועימותים עם פקיסטן, ניו דלהי נתפסת כהשפעה מיטיבה בדרך כלל על העולם. זה בדיוק כמו שרוב האנשים לא שופטים את ארה'ב על סמך השקפתם על החברה האמריקאית אלא יותר על פעולות מדיניות חוץ קשות. רשמים מזרח תיכוניים מהודו מעוגנים על ידי למעלה מ-7 מיליון הודים העובדים באזור שיש להם מוניטין של שלווה וסובלנות.
היסודות של 'חיץ תדמיתי' זה ניכרים גם בשכבות המרובות של אירוניה שנמצאו בדיון הסובלנות הנוכחי. 'מלחמות התרבות' של הודו מעמידות לעתים קרובות את האינטליגנציה הנוטה לשמאל מול מנהיגים פוליטיים וקהילתיים דתיים-ימניים. הפעם הברווזים כולם מיושרים, מהווים מטרה גדולה ורציפה לזעם של אינטלקטואלים - ראש ממשלה עם מטען קהילתי, ממשלת BJP שמחזיקה ברוב גדול בפרלמנט המיישמת מדיניות מבוססת דת, פוליטיקאים BJP משמיעים הערות מבהות, לאורך כל הדרך. עד פעילים עממיים משתוללים.
כמה שעות ב-12 שנים
עם זאת, עוצמתם של הקולות המנוגדים, וקיומם בשפע שכזה, היא עדות לסובלנות ולפלורליזם של הודו. לחברה האזרחית והאינטלקטואלים ההודית יש השפעה על השיח הציבורי, מה שיגרום לקנאתם של עמיתיהם המערביים. אם אינטלקטואלים ואמנים אמריקאים יחזירו את הפרסים שלהם במחאה על פעולת הממשלה (שלא לדבר על חוסר מעש) זה יזכה לסיקור מועט או שהם ייצבעו ללא יוצא מן הכלל כ'אליטות מגדל השן' חסרות נגיעה על ידי התקשורת המרכזית בבעלות העילית. לעומת זאת, בהודו, ההוקרה הממושכת של הישגים חינוכיים פירושה שהמחאות שלהם תמיד ראויות לתשומת לב.
אירוניה נוספת היא שהאידיאולוגים הפוליטיים שהואשמו באי-סובלנות רואים את עצמם כמגיני ההינדואיזם, ובמידה פחותה של הבודהיזם, הג'ייניזם ופילוסופיות אחרות - כמה מהשורשים המוקדמים ביותר של הסובלנות של התרבות ההודית. ההינדואיזם בולט בקבלתו של מספר מסלולים לאמת. הודו העתיקה בלטה מבני דורה הציוויליזציוניים עם ויכוחים ערים ושלווים בין ברהמנים שסגדו לאלים, פילוסופים בודהיסטים וכתות אתאיסטיות ורציונליסטיות כמו אג'יביקס.
במהלך התקופה המוגולית, הקיסר המוסלמי אכבר עודד את חופש הדת ותמך בדיאלוג בין-קהילתי הכולל אנשים מדתות שונות ואתאיסטים. אינטראקציות מוקדמות עם האיסלאם, הנצרות והיהדות קידמו את אופייה הפלורליסטי של הודו. מגמות תרבותיות דומות התקיימו ברחבי תת היבשת. בסרי לנקה, מיסיונר בריטי בעידן הקולוניאלי תיאר פעם את ההתייחסות הידידותית של נזירים בודהיסטים לאוונגליזם של המיסיונרים כסגן המזיק של סובלנות. באופן דומה יראת הכבוד לפרה נובעת מאחד מערכי הליבה של ההינדואיזם, אשר השפיע רבות והושפע מהבודהיזם - חמלה לכל היצורים החיים וההבנה שכל החיים קשורים זה בזה.
ראש הממשלה מודי נמצא במצב קשה במיוחד, כפי שמשתקף בשתיקתו. אם הוא מתכחש להערותיהם של מותגי האש של ה-BJP, הוא מסתכן שייחשבו כ'מכירה' על ידי תומכי Rashtriya Swayamsevak Sangh (RSS) שהוא דורש לפעילות עממית במהלך בחירות. לחילופין, אם הוא עומד מאחורי חברי ה-BJP הבוטים, הוא מסתכן בפיצול נוסף שיוביל לאי יציבות, לאובדן הקול המוסלמי לחלוטין ולהחליש את כוחה הרכה של הודו בחו'ל.
גישתו של מודי עד כה הייתה לנסות להסיט את תשומת הלב למצע הכלכלי שלו, הסיבה לכך שרוב האנשים, ללא הבדל דת, הצביעו עבורו. זה לא עבד בביהאר, שנראה כמשאל עם על הנהגת ראש הממשלה. יריבים פוליטיים ייחסו את ההפסד לתדמית הקומוניסטית של ה-BJP. אם זה נכון, זוהי עדות לעוצמת ערך הסובלנות בקרב תושבי מה, שבעידן המודרני, נחשבה למדינה הענייה וה'נחשלת' ביותר של הודו (שונה מאוד מהכיוון בו נוקט הבסיס הרפובליקני). אולי האתגרים היומיומיים של העוני לא האפילו לחלוטין על האידיאלים שהטיפו לפני אלפי שנים על ידי בודהה והקיסר אשוקה ששלטו על האימפריה הגדולה ביותר של הודו מביהאר. סביר יותר שזה היה שילוב של זה והקצב האיטי של הפחתת העוני.
סיקור חי של ליקוי החמה היום
אירוניה אחרונה היא שהבדיקה העומדת בפני הודו על חוסר סובלנות נובעת בחלקה משום שהמדינה הציבה לעצמה רף כה גבוה לפני זמן רב בהשוואה לאומות פוסט-קולוניאליות אחרות. למזלו של מודי ג'י זרם הדעות נע לאט יותר מעבר לים, והקופת של הרצון הטוב כלפי הודו נותרה מלאה הודות לעשרות שנים של מדיניות חוץ שלווה ברובה, ואלפי שנים של סובלנות תרבותית ופלורליזם.