הזעם של ישראל על 'הרשימה השחורה' של ההתנחלויות של האו'ם הוא רק ההתחלה

משרד זכויות האדם של האו'ם פרסם לציבור קטלוג המיוחל של 112 חברות לעשות עסקים בהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית. הרשימה השחורה, שהיתה ארבע שנים בהתהוות ו שוחרר ביום רביעי שעבר , שלח את ממשלת ישראל, את חברי הקונגרס האמריקני ואת הבית הלבן לטירוף.





מזכיר המדינה מייק פומפאו , במיוחד, היו כמה מילים מובחרות למועצת זכויות האדם, שאותה אפיין כגוף מושמץ, ואמר כי ההחלטה לפרסם רק מאשרת את ההטיה האנטי-ישראלית הבלתי פוסקת הרווחת כל כך באו'ם.



תגובתו של פומפאו הייתה מוזרה בהתחשב בעובדה שמזכיר ארה'ב יש סיפוח ישראלי של הגדה המערבית באור ירוק , הכריז כי ההתנחלויות אינן מהוות הפרה של החוק הבינלאומי, ואישר באופן שגרתי את תביעתה של ישראל על השטח שהיא כובשת - או בהתאם להיגיון של פומפאו, אינה כובשת. אולם אם כל זה נועד למחוק את ההבחנה בין ישראל לגדה המערבית, מה מבדיל בין חברות העוסקות בהתנחלויות לבין חברות העושות עסקים בישראל? אם האו'ם או כל גורם אחר היו מפרסמים זה עתה רשימה של חברות שעושות עסקים בישראל, האם התגובה הייתה זהה?



היפוך ושוויון 2021

הזעם, אדרבא, נובע מהמודעות בארה'ב ובישראל ששאר העולם לא רואה זאת כפי שהם רואים, ומהחשש הבסיסי שישראל צעדה באופן בלתי הפיך בנתיב שבו תגובת האו'ם היא רק התחלה של דברים שיבואו.



במהלך 52 השנים האחרונות, יש לכל ממשלת ישראל שמר על מדיניות של יישוב אזרחיה בגדה המערבית הכבושה (ולפני 2005 ברצועת עזה), בניגוד לחוק הבינלאומי, האוסר נוהג זה. בעוד שהרציונל מאחורי מדיניות זו השתנה במקצת בין ממשלות בצדדים שונים של הקשת הפוליטית, ועוצמת הפעילות בהתנחלויות עלתה ודעכה עם הזמן, היא נמשכה ללא הרף.



ההשפעה של זה - והמניע של תומכים רבים - הייתה למנוע את הקמת מדינה פלסטינית בת קיימא . וזה הצליח ללא ספק. אבל זה לא מבטל את השאלה הפלסטינית. כל עוד אין לישראל כוונה להעניק אזרחות למיליוני פלסטינים, והפלסטינים לא ייעלמו באוויר, הם פשוט יישארו חסרי זכויות וחסרי אזרחות החיים תחת שלטון ישראל.



יש שם לשיטת ממשל זו, שבה היקף הזכויות והפריבילגיות מוקצות על בסיס גזע, דת או מוצא אתני, שישראל אינה להוטה לאמץ: אפרטהייד. ובמשך עשרות שנים כולם יודעים שזו תהיה תוצאה של מדיניות ישראל בשטחים הכבושים אם הסכסוך לא ייפתר בדרך זו או אחרת.

מי הפליג סביב כף התקווה הטובה כדי למצוא נתיב ימי מאירופה לאסיה?

ישראל גם מודעת לכך שיש השלכות דיפלומטיות ליצירת משטר מסוג זה - א שיעור שהודגם על ידי דרום אפריקה . כל עוד התקיים תהליך דיפלומטי שיכול היה להוביל להקמת מדינה פלסטינית, אז ישראל הצליחה, במידה רבה, לעכב את ההשלכות הללו. (למעשה, רבים עדיין דוגלים להמשיך לנהל משא ומתן לשמה, ללא קשר להחלטה.)



זה כבר לא המצב.



זה משאיר לישראל שתי ברירות: או שהמדינה יכולה לכפות על הפלסטינים לוותר על דרישותיהם לזכויות פוליטיות ואזרח ו/או מדינה ריבונית משלהם; או שישראל פשוט ממסדת את משטר האפרטהייד שלה וממשיכה בתקווה לצלוח את הסערה.

כרגע נראה שהוא מנסה לעשות את שניהם. בתיאום עם ממשל טראמפ, תוכנית שלום נוצר שהוא בעצם מסמך המתאר את תנאי הכניעה הפלסטינית. כצפוי, ההנהגה הפלסטינית - בגיבוי 94 אחוז מהפלסטינים בשטחים הכבושים - דחה את זה על הסף. כדי לשבור את הדחייה הזו, מופעל לחץ עצום על המוסדות המוחלשים ממילא של הפלסטינים.



ואכן, זה היה המניע מאחורי כמה יוזמות שנקט ממשל טראמפ בשלוש השנים האחרונות, כולל שלילת מימון מהרשות הפלסטינית, הפסקת סיוע לסוכנות של האו'ם לפליטים פלסטינים, וסגירת המשרד הדיפלומטי של הארגון לשחרור פלסטין בוושינגטון, בין היתר.



בתור לארה פרידמן, נשיאת הקרן לשלום במזרח התיכון, ציין בתחילת כהונתו של טראמפ, נראה היה כי מדיניות הממשל נועדה להחזיר את השעון לאחור לשנות ה-80, כאשר הרעיון של מדינה פלסטינית היה לא התחלה בוושינגטון. זה לא יהיה מפתיע לגמרי לראות את ממשל טראמפ, במיוחד אם הוא ייבחר מחדש, נוקט בצעדים קיצוניים נוספים כמו ייעוד מחדש של אש'ף כארגון טרור, כדי להעלות את ההקדמה באופן ניכר. הם כבר נקטו צעדים ל לעשות נשק אנטישמיות באמצעות החוק, כדי לפצח דיון לגיטימי על קמפוסים בקולג' , ול להפליל פעולות חופש הביטוי כמו החרמת ישראל .

יוזמות אלו גם עולות בקנה אחד עם האופציה השנייה של ישראל, שניתן לראות בה כחלק מאסטרטגיה יזומה של יציאה אל מול כל מכה אפשרית על ידי גיוס בעלי ברית כדי להגן על מערכת הממשל שהיא יצרה. לשם כך היא גייסה בהצלחה את ארה'ב כדי לספק גיבוי רטרואקטיבי לכל פעילות ההתנחלויות שלה בגדה המערבית ב-52 השנים האחרונות, ואישור מנע למה שהיא מתכוונת להשיג באמצעות סיפוח פורמלי: השליטה הקבועה על הגיאוגרפיה הפוליטית כולה של המדינה. Israel-Palestine.



האם הייתם מצפים שמאדים יחוו עונות כמו כדור הארץ? למה?

לא ברור אם ממשלים אחרים היו הולכים יחד במאבק להגנה על סיפוח ישראל, אבל ממשל טראמפ שותף לחלוטין. אולי בצעד הבולט ביותר עד כה, שגריר ארה'ב דיוויד פרידמן נמצא כעת מוביל קבוצת עבודה המשימה היא לתחום את הגבולות הטריטוריאליים המפורטים בהצעת טראמפ כדי שישראל תוכל להתקדם בסיפוח מיידי.



ושתי המדינות מנצלות את המשקל והכוח המשולבים שלהן כדי לנסות ולהביא אחרים לחיק. הדבר נכון במיוחד לגבי מדינות בעולם הערבי שהן בעלות ברית מסורתיות של הפלסטינים אך חוששות לפגוע ביחסיהן עם ארצות הברית. אבל זה נכון גם לגבי אירופה, שבה א מסע הפחדה נרחב מתנהל כדי למנוע ממדינות לפעול בהתאם לחוק הבינלאומי ולמדיניות הלאומית שלהן בנוגע לפתרון שתי המדינות.

הוסיפו לכך את הבריונות המתרחשת בפורומים בינלאומיים, שם יש בארה'ב משך מימון מסוכנויות האו'ם שהכירו במדינה פלסטינית, וכן הטיל איסור על ויזה בצוות בית הדין הפלילי הבינלאומי לבחינת תיקים נגד ארה'ב וישראל.

בפני עצמה, הרשימה השחורה שנערכה על ידי האו'ם היא כללית למדי. הנציב העליון של האו'ם לזכויות אדם, מישל בצ'לט, אף אמר כי הדו'ח אינו מספק אפיון משפטי של הפעילויות המדוברות, או של מעורבות מפעלים עסקיים בהן. אבל יחד עם החלטות קודמות של האו'ם, פסיקת בית דין בינלאומי לצדק משנת 2004 על חומת ישראל, וכל ייעוד עתידי אפשרי של עבריינות ישראלית, והרשימה מקבלת משמעות גדולה יותר. במילים אחרות, זו הסיבה שישראל וארה'ב מתפרצות. וכנראה שזו רק ההתחלה.