באמצעות מודל שפותח על ידי המרכז לילדים ומשפחות בברוקינגס כדי לחשב את שיעור העוני בארה'ב לפני הלשכה למפקד האוכלוסין מפרסמת את המספרים הרשמיים שלה, איזבל סוהיל צופה שיעור לשנת 2011 של 15.5 אחוז למבוגרים ו-22.8 לילדים. סוהיל מציין ששיעורי העוני לא היו כה גבוהים מאז תחילת שנות ה-60, בעיקר בגלל שיעורי האבטלה הגבוהים.
רפורמת הרווחה משנת 1996 הובילה לשינויים מפליגים בתוכנית המרכזית לרשת הביטחון במזומן למשפחות עם ילדים. במקביל לשינויים נוספים, הטילה הרפורמה מגבלות לכל החיים לקבלת כספי רווחה, ולמעשה סיימה את אופי הזכאות שלה למשפחות אלו. למרות התחזיות הקשות, מחקרים קודמים הראו שעומסי המקרים בתוכניות ירד והתעסוקה גדלה, ללא עלייה ניכרת בעוני או החמרה ברווחת הילד. אנו מעריכים מחדש את התוצאות הללו לאור המיתון החמור בשנים 2007-09. בפרט, אנו בוחנים כיצד שינתה רפורמת הרווחה את מחזוריות התגובה של עומסי תיקים ורווחת המשפחה. אנו מוצאים שהשימוש בתלושי מזון והשתתפות בתוכנית רשת ביטחון ללא מזומן הפכו להיות מגיבים באופן משמעותי למחזוריות הכלכלית לאחר הרפורמה ברווחה, ועלו יותר כאשר האבטלה עולה. לעומת זאת, איננו מוצאים ראיות לכך שהרווחה במזומן למשפחות עם ילדים מגיבה יותר, ויש ראיות לכך שהיא עשויה להיות פחות. אנו מוצאים כמה ראיות לכך שהעוני גדל יותר עם עלייה בשיעור האבטלה לאחר הרפורמה, ואף אחת שהיא גדלה פחות. אנו לא מוצאים השפעות משמעותיות של הרפורמה על ההיענות המחזורית של צריכת מזון, חוסר ביטחון תזונתי, ביטוח בריאות, צפיפות במשק הבית או בריאות.
לורן באואר ודיאן ויטמור שנזנבך מספקות עדכון על מצב חוסר הביטחון התזונתי בארה'ב, ומציינות שלמרות הצמיחה הכלכלית ברחבי המדינה, חוסר הביטחון התזונתי בקרב משקי בית עם ילדים עדיין מעל רמתו לפני המיתון.
מאז שנת 2000, העוני בפרברי אזורי המטרו הגדולים במדינה גדל ב-37 אחוזים - יותר מפי שניים משיעור הגידול שנראה בערים והרבה מעל הממוצע הארצי. סקוט אלארד ובנג'מין רות' בוחנים את רשתות השירותים החברתיים בשיקגו, לוס אנג'לס, וושינגטון הבירה כדי לקבוע אם משאבים זמינים במידה מספקת כדי לענות על הצורך הגובר בשירותי רשת ביטחון בקהילות פרבריות.
איזבל V. Sawhill, R. Kent Weaver ורון הסקינס מפנים את תשומת לבם לנושאים ולבעיות שחוקרים ותומכים מאמינים שיש לטפל בהם באישור מחדש.
העוני מערער את הרווחה. להיות עני בארצות הברית קשור לשביעות רצון נמוכה יותר מהחיים, וללחץ, כאב וכעס גדולים יותר. גם ההיפך מתקיים: אנשים אמידים יותר ו...
מליסה קירני מציגה תרגיל נתונים כיצד נוכל כמעט לחסל את העוני של ילדים בארה'ב אם נספק את אותן הטבות ביטוח לאומי שאנו נותנים לקשישים עניים לילדים עניים.
מאמר ברוקינגס סקירה מאת וונדל פרימוס (סאננר 2001)
Reform Watch Brief #3, מאת מרי בריינה סנגר, אוקטובר 2001
איזבל סוהיל ורון הסקינס מספקים סקירה כללית של תוכניות תמיכה בעבודה ובוחנים את היתרונות והחסרונות של הצעות להרחבתן.
רון הסקינס וונדל פרימוס מתחילים את הדיון שלהם בהצגת העובדות על העוני שעליהן יש הסכמה רחבה. לאחר מכן, הם מתייחסים למספר מדיניות שמטרתה לצמצם את העוני בילדים, שהם מצפים שישלטו בדיון על ההרשאה מחדש.
הנתונים העדכניים ביותר מסקר הקהילה האמריקאית (ACS) של לשכת המפקד לשנת 2009 מראים כי השפל הכלכלי החמור ביותר של ארה'ב זה עשרות שנים החמיר את המגמות שהוחלו שנים קודם לכן, על ידי הכפלת שורות העניים של אמריקה. אליזבת קנבון משתמשת בנתונים כדי לחקור את מגמות העוני ב-100 המטרופולינים הגדולים במדינה ומגלה שהשפעת המיתון לא הייתה אחידה בין אזורים שונים.
תקציר מדיניות זה בוחן את בעיית העוני המרוכז והמחיר שלו לערים ומציע אסטרטגיה עירונית חדשה שתעזור לטפל בה. תקציר מדיניות מס' 18, מאת ג'וזף א. גיורקו ואניטה א. סאמרס (יוני 1997)
לתושבים בעלי הכנסה נמוכה של וושינגטון הבירה יש בעקביות תוצאות בריאותיות גרועות יותר ופחות גישה לטיפול רפואי מאשר לתושבים אמידים יותר. מאמר זה, חלק מיוזמת הבתים הרפואיים D.C. של האגודה לטיפול ראשוני של D.C., נכתב במשותף ב
בגיל 77, שכר המינימום הפדרלי ראוי להפוגה מהמאבק היומיומי של החיים הפוליטיים. כיום, מפגינים ברחבי הארץ דורשים מינימום של 15 דולר. אבל מעט צופים זה…
כלכלה התנהגותית משנה את ההבנה שלנו לגבי אופן פעולת המדיניות הכלכלית - כולל מדיניות מס. במאמר זה, ויליאם ג'יי קונגדון, ג'פרי ר. קלינג וסנדהיל מולאינתן שוקלים כמה השלכות של כלכלה התנהגותית על מדיניות מס, כמו האופן שבו היא משנה את ההבנה שלנו לגבי ההשלכות הרווחיות של מיסוי, הרצויות היחסית של שימוש במערכת המס כאמצעי מיסוי. פלטפורמה ליישום מדיניות ותפקיד המסים כמרכיב בעיצוב מדיניות.
מאמר ברוקינגס סקירה מאת John J. DiIulio, Jr. (אביב 1999)
חוק אחריות אישית והזדמנויות עבודה (PRWORA), שנחתם לחוק ב-1996, שינה את מערכת הרווחה האמריקאית. PRWORA החליפה את תוכנית הסיוע למשפחות עם ילדים תלויים (AFDC) בסיוע זמני למשפחות נזקקות (TANF). מאז הקמתה ב-1935 כחלק מחוק הביטוח הלאומי, AFDC הייתה תוכנית הרווחה העיקרית שהעניקה סיוע לאמהות חד הוריות בעלות הכנסה נמוכה. אבל מספר גורמים, במיוחד הגידול המהיר באוכלוסיית האם החד הורית שלא נישאו מעולם וחידוש הגידול בעומסי המקרים בתחילת שנות ה-90 (בעקבות הזינוק של סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70; איור 1), הפכו את התוכנית ללא פופולרית .1 במסגרת תוכנית TANF החדשה, ההשתתפות ברווחה בקרב אמהות חד הוריות ירדה באופן דרמטי, מ-25 אחוזים ב-1996 ל-9 אחוזים כיום. במקביל, שיעור האמהות החד הוריות שעובדות גדל מ-74% ב-1996 ל-79% כיום. מטרת מאמר זה היא לברר אילו מאפיינים של הרפורמה ברווחה, אם בכלל, היו אחראיות ביותר לירידה זו בהשתתפות ברווחה ולעלייה בעבודה בקרב אמהות חד הוריות.