הגישה של הפדרל ריזרב לתקשורת התפתחה באופן מהותי מאז 1994, כאשר הפד החל להכריז לראשונה על החלטות הריבית שלו. הפד מפרסם כעת הצהרה לאחר כל מישיבות המדיניות שלו, מקיים מסיבות עיתונאים עם היושב ראש ומפרסם את תחזיות קובעי המדיניות לגבי משתנים כלכליים מרכזיים (כולל שיעורי ריבית) מדי רבעון. קובעי המדיניות של הפד, במיוחד 12 נשיאי הבנקים האזוריים של הפד, מדברים בפומבי על מדיניות לעתים קרובות הרבה יותר מאשר בעבר.
התקשורת החדשה מתחלקת לשתי קטגוריות:
הצהרת FOMC ומסיבת העיתונאים של היו'ר נופלות בקטגוריה הראשונה והן הכלי העיקרי להסבר המדיניות. החלק הארי של תקשורת FOMC - כולל התחזיות והנאומים של קובעי המדיניות והפרוטוקולים של ישיבות FOMC - נופל לקטגוריה השנייה. בסביבת המדיניות הלא מובנת והמפולגת שאנו מתמודדים איתה כעת, תקשורת אחרונה זו מתחזה כמועילה, אך למעשה, אין לה רלוונטיות ברורה להבנת מהלך המדיניות הסביר.
המרחק הממוצע המפריד בין כדור הארץ לירח
מדיניות מוניטרית לעתיד הנראה לעין תנבע ככל הנראה מדיונים בונים בין חברי FOMC מפולג. כך התכוון הקונגרס שה-FOMC יפעל כשהחברה עצמה הייתה מפולגת מאוד. בזמנים מבולבלים ושנויים במחלוקת, עדיף יותר לא ביקורתי הגישה לתקשורת עשויה לשחוק גם את האמון במדיניות וגם את ההבנה שלה. יש להפנות את מדיניות התקשורת של FOMC יָעִיל שקיפות המותאמת למציאות של הזמן.
מתי דמדומים היום
מה לעשות?
דוח שהופק על ידי מרכז האצ'ינס למדיניות פיסקלית ומוניטרית