האם סקירת הגנת הטילים הקרובה תשמור על המסלול הנוכחי או תתכנן כיוון חדש?

במהלך החודשים האחרונים, ממשל טראמפ פרסם לאט לאט את מסמכי האסטרטגיה המרכזית שלו לביטחון לאומי. תחילה הגיעה אסטרטגיית הביטחון הלאומי (NSS), ולאחר מכן אסטרטגיית ההגנה הלאומית (NDS), ואחריה סקירת העמדה הגרעינית (NPR). הבא במסמך: סקירת הגנת הטילים (MDR), שצפויה הייתה לצאת בפברואר, אך ההמתנה נמשכת. בתוך המתח, רבים בוושינגטון תוהים האם המסמך ישמור על הקונצנזוס הקיים בארצות הברית לגבי הגנת טילים (כלומר, הגנה מפני איומים מוגבלים ממדינות אזוריות), או ינוע לכיוון אחר.

בכל הנוגע להגנה מפני טילים, עד היום ממשל טראמפ הלך במידה רבה באותה גישה כמו ממשל אובמה, שבדרך כלל קיבל תמיכה דו-מפלגתית בקונגרס. למעשה, אין הבדל קטן בין האופן שבו ממשל אובמה התייחס להגנת טילים לבין האופן שבו ממשל טראמפ מתייחס אליה ב-NSS שלו. מתאר ה-NSS המטרה של מערכת ההגנה מפני טילים מולדת ארה'ב כדלקמן:

ארה'ב פורסת מערכת הגנה מפני טילים שכבתית המתמקדת בצפון קוריאה ובאיראן כדי להגן על מולדתנו מפני התקפות טילים. מערכת זו תכלול את היכולת להביס איומי טילים לפני השיגור. הגנת טילים משופרת לא נועדה לערער את היציבות האסטרטגית או לשבש יחסים אסטרטגיים ארוכי שנים עם רוסיה או סין.

ה-NDS מעלה את אותה נקודה כללית, ומתארת ​​כי השקעות בהגנה מפני טילים יתמקדו בהגנות טילים שכבות וביכולות משבשות הן לאיומי טילי התיאטרון והן לאיומי הטילים הבליסטיים של צפון קוריאה. ו ה-NPR 2018 מהדהד סנטימנט דומה, וקובע כי הגנת הטילים של ארה'ב תישאר לפני איומי הטילים הצפון קוריאניים אם ימשיכו לגדול, תוך נקיטת צעדים למנוע מרוץ חימוש עם סין או רוסיה.

כל שלושת מסמכי הביטחון הלאומי מהדהדים את אותו המסר: ארה'ב תפתח הגנות טילים שכבות כדי להתמודד עם איומי הטילים מאיראן וצפון קוריאה, ובמקביל תנסה לשמור על רמת יציבות מול רוסיה וסין.

גם ההחלטות התכניות והתקציביות של ממשל טראמפ להגנה מפני טילים עד כה אינן עזיבה דרסטית. הממשל הנוכחי ממשיך ברוב ההשקעות המרכזיות בהגנה מפני טילים שביצע אובמה, כמו הפיתוח והפריסה של מכ'ם האפליה ארוכת הטווח לאלסקה; רכב ההרוג המחודש עבור המיירטים הקרקעיים; ואתר Aegis Ashore בפולין.

עם זאת, הממשל ביצע גם כמה התאמות צנועות בתוכנית, כמו: הגדלת רמות המימון בשורה העליונה להגנה מפני טילים; הרחבת מספר מיירטי ההגנה מפני טילים ארוכי טווח מ-44 ל-64 עד 2023; ומימון שני מכ'מי אפליה ארוכי טווח נוספים לפריסה בהוואי ובאוקיינוס ​​השקט. עם זאת, אף אחת מההתאמות הללו, המתמקדות בעיקר בטיפול באיום הטילים הצפון קוריאני, לא הייתה שנויה במחלוקת במיוחד. ואכן, לו הילרי קלינטון הייתה נבחרת, סביר להניח שהממשלה שלה היה מבצע התאמות דומות.

עם זאת, האם מדיניות זו עד כה מייצגת את הגישה העתידית שהממשל ינקוט בהגנה מפני טילים, או שמא הן רק דפוס החזקה, בדומה לאופן שבו טיפל בתחילה בתוכנית הפעולה המקיפה המשותפת עם איראן?

בשני נושאים מרכזיים - טיפול באיום הטילים מרוסיה וסין, ועתיד המיירטים מבוססי החלל - הגישה הנוכחית של ממשל זה עשויה לייצג יותר דפוס החזקה מאשר מגמה ארוכת טווח. לאופן שבו סקירת הגנת הטילים הקרובה תתייחס לשני הנושאים הללו יהיו השלכות משמעותיות על הקונצנזוס המקומי על הגנת טילים בתוך ארצות הברית, היחסים האסטרטגיים עם רוסיה וסין ויחסי ברית.

בעוד שיש כיום תמיכה דו-מפלגתית חזקה בארצות הברית לטיפול באיומי טילים איראניים וצפון קוריאה, אין הסכמה כזו לכוון מחדש את הגנת הטילים של ארה'ב נגד רוסיה וסין, כפי שטענו כמה אנליסטים. בנוסף, ישנן גם שאלות רציניות האם לארצות הברית יש את היכולת הטכנית להתמודד עם איומי טילים מתקדמים מרוסיה וסין.

ה-NSS, NDS ו-NPR מסיקים כולם שהגנת הטילים של ארה'ב אינה נועדה לערער את היציבות האסטרטגית עם רוסיה וסין; עם זאת, הם גם מדגישים את הופעתה מחדש של תחרות מעצמות גדולות ביחס למדינות אלו והאיום שהן מהוות. לדוגמה, בעדות בפני ועדת השירותים המזוינים של הסנאט על תקציב הגנת טילים לשנת הכספים 2019, ג'ון רוד, תת שר ההגנה למדיניות, הצהיר כי האתגר המרכזי לשגשוג ולביטחוננו הוא ההתעוררות מחדש של תחרות אסטרטגית ארוכת טווח על ידי מעצמות רוויזיוניסטיות בסין וברוסיה. רוד אמנם לא אמר במפורש בעדותו ש-MDR תבקש לטפל ביכולות הטילים הבליסטיים של רוסיה וסין, אך נראה שיש ויכוח מתמשך בתוך ממשל טראמפ לגבי המידה שעל ארצות הברית לכוון מחדש את הגנת הטילים שלה נגד איום זה.

בשלב זה, לא ברור כיצד ה-MDR יפנה לרוסיה ולסין; עם זאת, אם תתקבל החלטה לשנות מהותית את גישת ההגנה מפני טילים של ארה'ב כלפי רוסיה וסין, אכן יהיו לכך השלכות משמעותיות. הראשון שבהם ככל הנראה הוא שרוסיה וסין מגיבות בעין עם התאמות לתנוחות הצבאיות שלהן. ולעתיד הנראה לעין, ההתקפה תישאר זולה בהרבה מההגנה, כלומר, הרוסים והסינים יכולים להוסיף טילים בליסטיים, ובמיוחד ראשי נפץ וטילים בליסטיים, בעלות נמוכה באופן דרמטי ממה שארצות הברית יכולה להוסיף מיירטי הגנה מפני טילים.

שינוי כזה עשוי להשפיע על הגנת טילים של נאט'ו. כיום קיים קונצנזוס בתוך הברית על הצורך בפריסת הגנות טילים כדי להתמודד עם איומי טילים בליסטיים הנובעים מחוץ לאזור האירו-אטלנטי. ומאז 2011, נאט'ו עשתה התקדמות משמעותית בפריסת נכסי הגנת טילים משמעותיים באירופה, כולל פריסת מכ'ם בטורקיה ואתר יירוט ברומניה. אין קונצנזוס כזה בתוך הברית כיצד לטפל באיום הטילים הבליסטיים הרוסיים. כיצד יגיבו בעלות ברית נאט'ו לשינוי כה גדול במדיניות ארה'ב היא שאלה פתוחה.

נקודת החיכוך הפוטנציאלית הנוספת שה-MDR עשויה לעורר היא בנושא יכולות היירוט של הגנת טילים מבוססי-חלל. במהלך עדות בפני ועדת השירותים המזוינים של הבית באפריל 2018, מייקל גריפין, תת שר ההגנה למחקר והנדסה, אמר הוא רצה לפרוס נשק אנרגיה מכוון בחלל כדי להגן על ארצות הברית מפני טילים ארוכי טווח עד סוף שנות ה-2020.

בדרך כלל הייתה תמיכה דו-מפלגתית בפיתוח יכולות חיישן מבוסס חלל בארצות הברית. לדוגמה, ממשלי קלינטון ואובמה תמכו שניהם בתוכניות מעקב טילים מבוססות-חלל (למשל, מערכת אינפרא-אדום מבוססת-חלל ומערכת החלל העקיבה מדויקת). תמיכה זו אינה מתרחבת ככל הנראה לנושא המיירטים מבוססי החלל, שתמיד היו שנויים במחלוקת. ואכן, בשנת 2007, הקונגרס שבשליטת הדמוקרטים ביטל את כל המימון למצע הניסוי המוצע של ממשל בוש להגנת טילים מבוסס-חלל.

להראות בשמיים

בנוסף, רוסיה וסין רואות ביכולות היירוט מבוססות החלל איום קיומי על אמצעי ההרתעה האסטרטגיים שלהן. שתי המדינות יפתחו ככל הנראה אמצעי נגד בתגובה לכל פריסת יירוט מבוסס חלל על ידי ארצות הברית, כדי לכלול יכולות להרוס או להשבית נכסי יירוט מבוססי חלל. ישנן גם שאלות רציניות לגבי האופן שבו בעלות ברית, המארחות נכסים מרכזיים להגנה מפני טילים של ארה'ב באתרים ברחבי העולם, יגיבו להחלטת ארצות הברית לפתח ולפרוס מיירטים מבוססי חלל.

מאז כניסתו לתפקידו בינואר 2017, מדיניות ההגנה מפני טילים, התקציב והתכניות של ממשל טראמפ תאמו במידה רבה את אלה של הממשל הקודם ובדרך כלל נהנו מתמיכה דו-מפלגתית בקונגרס. מאמצים אלו התמקדו בעיקר בטיפול באיום הטילים מאיראן וצפון קוריאה. עם זאת, זו שאלה פתוחה אם ה-MDR הקרוב ימשיך את הקונצנזוס הזה, במיוחד בכל הנוגע לתפקיד שהגנת טילים צריכה למלא בטיפול באיום מרוסיה וסין; וההחלטה להתקדם עם יכולות מיירטים מבוססי חלל. לאופן שבו ה-MDR יתייחס לסוגיות אלו תהיה השפעה משמעותית על הקונצנזוס הפוליטי הפנימי הנוכחי לטובת הגנת טילים בתוך ארצות הברית, יציבות אסטרטגית עם רוסיה וסין, ויחסי ארצות הברית עם בעלות בריתה.